הקושי הוא לא באוכל אלא בהרגלים

מי שניסה פעם לשנות את התזונה שלו יודע שההחלטה היא החלק הקל. הקושי מתחיל למחרת בבוקר, מול המקרר, הארון הקבוע והיד שמושטת מעצמה אל אותם מאכלים. באחד המפגשים בקורס "שנת הבריאות" מתארח מרצה, רופא שעוסק ברפואה משלימה ובתזונה, ומציע מבט מעשי על המעבר לאורח חיים בריא יותר.

חשוב לומר מראש: הדברים כאן הם רעיונות כלליים מתוך השיעור, ואינם המלצה רפואית אישית. כל שינוי תזונתי, ובוודאי צום או שינוי בטיפול תרופתי, צריך להיעשות בהתייעצות עם רופא או עם איש מקצוע שמכיר את המצב האישי.

שביל הזהב

אחד העקרונות שחוזרים לאורך השיעור הוא המידה. המרצה מביא כדוגמה את המלח: יותר מדי אינו טוב, וגם מעט מדי אינו טוב, ולכן הולכים בדרך האמצע. אותו עיקרון חוזר אצלו לגבי אגוזים, שהם מזון בריא אך עשיר מאוד, לגבי פירות מתוקים ולגבי מאכלים רבים אחרים. הוא גם מזכיר את הפסוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", כבסיס לאחריות שיש לאדם על בריאותו ועל בריאות בני ביתו.

המרצה מסביר גם את המושג ערך גליקמי: עד כמה מזון מסוים מעלה את רמת הסוכר בדם אחרי האכילה. לדבריו הקטניות נספגות בהדרגה ושומרות על רמה יציבה יותר, ולכן הוא נותן להן מקום מרכזי בצלחת. מי שאינו רגיל אליהן עשוי להרגיש בהתחלה אי נוחות, ולדבריו גם זה משתנה בהדרגה, והשרייה מראש מקלה.

תשעים וחמישה וחמישה

המרצה אינו מציע חיים של החמרה מתמדת. לדבריו, פרט למי שיש לו מצב רפואי מיוחד, רוב האנשים צריכים תורת חיים ולא משטר: בתשעים וחמישה אחוזים אוכלים כדי לחיות, כלומר שומרים על תזונה מסודרת, ובחמישה אחוזים חיים כדי לאכול. יש מקום לשמחה, לאירוע, למאכל אהוב. היחס הזה מאפשר להתמיד לאורך זמן, בלי תחושת כישלון בכל חריגה קטנה.

למה ההתחלה קשה

הקושי הוא לא בתזונה, הקושי הוא בהרגלים

זו אולי הנקודה המעשית ביותר בשיעור. המרצה משווה את המטבח לדירה שעברנו ממנה: מי שעבר דירה מוצא את עצמו לא פעם נוסע בלי לשים לב לכתובת הישנה. הידיים והרגליים פועלות באוטומט. כך גם במטבח: איפה מונח מה, מה קונים, מה מכינים בערב. לדבריו לוקח בערך שבועיים או שלושה לבנות הרגלים חדשים, וזה הקושי העיקרי במעבר. הוא מוסיף מניסיונו שגם הטעם משתנה עם הזמן, ומאכלים שהיו אהובים מאוד מפסיקים למשוך אחרי חודש או חודשיים.

הוא מביא דוגמה מחייו. הוא מבשל בעצמו לבני ביתו, ולדבריו משק בית כזה קל לניהול: סיר קטניות אחד, ירקות, סלט. ארוחת הערב שלו היא פעמים רבות סלט בלבד, והוא מספר שעם הזמן התרגל לכמויות קטנות יותר, לא מתוך מאמץ אלא כי כך התרגל הגוף. הוא פונה במיוחד למשפחות ומציע לעשות תיקון דווקא בדבר הפשוט ביותר: המשקאות הממותקים שעל השולחן. מים ותה, לדבריו, הם הפשוטים, הזולים והטעימים ביותר, צריך רק להתרגל אליהם.

המשמעות היא שלא כדאי לשפוט את הדרך החדשה לפי השבוע הראשון. מה שמרגיש בהתחלה כמו מאבק הוא בעיקר תקופת מעבר של הרגלים, וכדאי לתכנן אותה מראש ולא לסמוך רק על כוח הרצון.

כמה רעיונות מעשיים מהשיעור

• לבשל מראש: סיר קטניות אחד יכול להספיק לכמה ימים ולחסוך החלטות יומיומיות.
• לפתוח את הארוחה בירקות, בסלט או במרק, שתופסים נפח ומשביעים.
• להתרגל לשתות מים ותה צמחים במקום משקאות ממותקים.
• לשלב דגן וקטנייה באותה ארוחה, כמו במג'דרה, לארוחה משביעה ומנחמת.
• להעדיף פרי שלם על פני שייק, ובשייק להעדיף ירקות על פני פירות.

לא אותו דבר לכל אחד

כשנשאל המרצה על צומות ועל אוטופגיה, השיב בלשון הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו": מה שמתאים לאדם במשקל עודף שצריך לרדת הרבה אינו בהכרח מתאים לאחר. זו בדיוק הסיבה להתייעץ עם גורם מקצועי לפני כל צעד כזה. הבסיס, לדבריו, משותף כמעט לכולם: תזונה פשוטה שמבוססת על ירקות וקטניות, במידה, ומתוך הרגלים שנבנים לאט ובסבלנות.