השפה שבה הנפש מדברת: חלומות, סמלים ומטרה אחת

כמעט כל אחד התעורר פעם מחלום חזק, עם תחושה שיש בו משהו, ובלי מושג מה הוא אומר. בשיעור הפותח של הקורס "סימבוליות תודעתית" מציג אליהו שירי את הבסיס לשיטה שמחברת בין מקורות חז״ל והקבלה לבין היכרות עם עולם השינה והחלום. לפני כל תרגיל, הוא מבקש להניח יסודות.

הידע שלפני התרגיל הוא הכוח של התרגיל

הנחות היסוד

שירי פותח בכמה הנחות יסוד. הראשונה היא שבנפש האדם יש כוחות גדולים של שינוי, יותר משאנחנו נוהגים לחשוב: היכולת להשתחרר מפחדים, מביישנות או מדימוי עצמי נמוך. השנייה, שאותה הוא מביא מהספר שערי דעת, היא שכל תנועה קטנה בנפש, חרדה, תקווה, שמחה או בהירות, אינה נשארת בתוך האדם אלא משפיעה גם על המציאות שסביבו. השלישית היא שמחשבות ודימויים משפיעים על הנפש, גם כשקשה לנו לדמיין בבהירות, כי הנפש מבינה את הכוונה.

הנחה נוספת מסבירה למה אנחנו בכל זאת נתקעים: לנפש אין בהירות לגבי השאיפות המודעות והבוגרות שלנו. במודע אדם רוצה לדבר בביטחון, להתפרנס, לתקשר טוב. בחלקים הלא מודעים יכולה לפעול משיכה הפוכה, שנולדה מחוויות ילדות ומנסה, בדרכה, להגן עליו. כשהנפש מקבלת מסר ברור, אומר שירי, מתחיל להיווצר שינוי.

הנפש מדברת בסמלים

איך מעבירים לנפש מסר ברור? שירי משתמש במשל: מי שרוצה שיפני יבין אותו, ידבר אליו יפנית. בחלום, החלקים הלוגיים של המוח כמעט אינם פעילים, והנפש אינה מדברת אלינו בטקסט אלא בתמונות: חיה, פרי, חפץ מוזר. לכן הדרך הטובה ביותר לתקשר איתה היא בשפה שלה, בסמלים. ולא בכל סמל, אלא בסמלים שהיא עצמה משתמשת בהם, כפי שהם מופיעים בדברי חז״ל ובספרות הקבלה.

שלושה סוגים של חלומות

• חלומות שמקורם בהרהורי הלב: מה שראינו, חששנו או חשבנו עליו במהלך היום. עליהם נאמר "אין אדם חולם אלא מהרהורי לבו".
• חלומות שבאים אל האדם מבחוץ, ועליהם נאמר "כל החלומות הולכים אחר הפה".
• חלום שהוא "אחד משישים בנבואה", ומבשר על דבר שעתיד לקרות.

שירי מתעכב על הכלל "כל החלומות הולכים אחר הפה". הוא מביא את יוסף בבית האסורים, שפתר את חלומות שר המשקים ושר האופים, והכתוב מעיד "כאשר פתר לנו כן היה". ואז הוא שואל: למה דווקא החלום הולך אחר הפתרון, ולא כל מציאות? תשובתו היא שהחלום הוא מצב פתוח, שעדיין לא נקבע, מעין חומר גלם. בלשון הקבלה הוא נוצר על ידי כוח המדמה, הכוח בנפש שמתרגם מסרים לסמלים, ולכן הדיבור יכול לתת לו צורה. שירי מביא גם סיפור מהתלמוד על אישה שחלמה חלום מטריד ושאלה עליו פעמיים: חכם אחד פתר לה אותו לטובה, ותלמידיו, בפעם אחרת, פתרו אותו לרעה. הסיפור, לדבריו, ממחיש עד כמה כבד משקלו של הפירוש.

מכאן הרעיון שבבסיס השיטה: להתקרב, בהרפיה עמוקה, למצב שדומה לחלימה, ושם לדבר עם הנפש בסמלים שלה. בהרפיה עצמה הוא מציע להיעזר בדמיון של צבעים, כחול כהה וסגול, שבמסורת המדיטציה מזוהים עם שקט, עם דמיון ועם חלום. הוא גם מדגיש שמי שאינו מתחבר להרפיה יכול לדלג על השלב הזה ולבצע את שאר התרגילים.

ההשפעה יורדת, אבל צריכה כלי

יסוד נוסף לקוח מדברי רבי נחמן בליקוטי מוהר״ן: ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אבל צריכה כלי. הכלי, לפי שירי, הוא הלב, כלשון שלמה המלך "מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים". והוא מוסיף אזהרה: שימוש בכוח המחשבה והדמיון צריך להיות מוטה כלפי מעלה, מתוך ענווה והודיה. מי שמצליח ומרגיש שהוא עצמו המקור, בונה על קיר נטוי. מי שמדמיין את הישועה ובוטח שהשפע עובר דרכה מאת הבורא, כל הצלחה רק מקרבת אותו להודיה.

סמל ראשון ומטרה אחת

הסמל הראשון ששירי מלמד הוא הפיל. בתלמוד נאמר שהרואה פיל בחלום, פלאות נעשו לו. שירי מקשר אותו להנהגה שבספרי הקבלה נקראת "אוצר מתנת חינם", הנהגה של טוב שאינה תלויה במעשים.

לפני שממשיכים, הוא מבקש מכל משתתף לבחור מטרה אחת ברורה שבה הוא רוצה לראות פלא: בפרנסה, בזוגיות, בהרגל שרוצים לשנות או במציאת הייעוד. שאר המטרות ימתינו. המיקוד, לדבריו, הוא תנאי לעבודה עצמה.